החלטה בתיק רע"פ 11761/05

1.          בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, יוחס למבקש ביצוען של עבירות איומים והפרת הוראה חוקית (עבירות לפי סעיפים 192 ו-287(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בהתאמה, להלן: חוק העונשין), כלפי מי שהייתה אשתו באותה העת, וזאת על רקע הליכי-פירוד שהתנהלו בעניינם של בני-הזוג בבית-המשפט לענייני משפחה.  

2.        המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, ובית-המשפט גזר לו שמונה חודשים מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. כן הפעיל בית-המשפט עונש מאסר מותנה בן עשרה חודשים שעמד כנגד המבקש בגין הרשעה קודמת, וקבע כי עונשי המאסר ירוצו בחופף, באופן שעונשו הכולל של המבקש הועמד על עשרה חודשי מאסר בפועל. בית-המשפט הורה עוד, כי ביצוע גזר-הדין יעוכב לארבעה חודשים, כדי ליתן בידי המבקש שהות לפנות לנשיא המדינה בבקשה לחנינה. זאת, נוכח פעילותו של המבקש במסגרת הטיפולית "בית נועם".

3.        המבקש, שלא השלים עם גזר-דינו של בית-משפט השלום, ערער עליו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ד' ברלינר, והשופטים ז' המר וי' שיצר), וביקש - לאור הצלחת ההליך הטיפולי בו הוא נוטל חלק - להימנע משליחתו למאסר במתקן כליאה. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בציינו כי אין דרך, בנסיבות העניין, להימנע מהפעלתו של המאסר המותנה שהושת עליו בגדרי ההליך הקודם, וכי אף אין מקום - בהינתן ריבוי האישומים בהם הורשע המבקש ועברו הפלילי - להורות על הימנעות מהרשעה.

4.        כעת, עותר המבקש - אשר נטען כי השלים בהצלחה הליך טיפולי המיועד לגברים אלימים ב"בית נועם" - לקבלת רשות ערעור, בטוענו כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה, וכי הוא אינו מבטא די הצורך את האינטרס בדבר שיקומו והשבתו למוטב. כן טוען הוא, כי יש להחיל את הוראת סעיפים 82 ו-85 לחוק העונשין - הקובעים הוראות מיוחדות לעניין טיפול במורשעים בדינם המשתמשים בסמים - אף על עניינו-שלו.

           סעיף 82 לחוק העונשין קובע כי:

הורשע אדם ונוכח בית המשפט כי הוא משתמש בסמים מסוכנים... רשאי בית המשפט להטיל עליו בצו - מבחן שבמסגרתו יעבור הנידון טיפול בקהילה, בתקופה ובהתאם לתכנית שיורה בית המשפט; ורשאי בית המשפט לתת צו כאמור בלא להרשיע את הנאשם, אף אם תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שניתן לצוות על הפעלתו.

           סעיף 85(א) לחוק העונשין מוסיף וקובע:

על אף הוראות סעיף 56(ב), רשאי בית המשפט שהרשיע אדם העובר טיפול למשתמשים בסמים, או שסיים טיפול כאמור, להשתמש בסמכותו לפי סעיף 56 יותר מפעם אחת, אם שוכנע כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי משום שיש סיכוי לשיקומו של האדם, כי הפעלת המאסר על תנאי תסב לו נזק חמור, וכי אין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי.

           על פי השקפתה של  באת-כוח המבקש, ראוי להחיל הסדרים אלו אף על נאשמים שאינם מכורים לסמים, אך מעוניינים להשתלב בתכנית טיפולית המסייעת בזניחת דפוסי-התנהגות שליליים אחרים, כגון נטיות אלימות, ובפרט ראוי להחילם על המבקש דכאן "אשר נגמל גמילה מלאה מאלימות מילולית ואיומים" (כך בסעיף 23 לבקשה).

5.        חוששני שבבקשה זו אין ממש. ההסדרים הקבועים בסעיפים 82 ו-85 לחוק העונשין נועדו - על-פי לשונם המפורשת - לחול על מורשעים בדינם המשתמשים בסמים, ולא על כל "יתר המכורים להתמכרויות מזיקות הראויות למיגור" (סעיף 14 לבקשה). אף שנעלם מעיני הכיצד ביצוען החוזר של עבירות איומים הנו בבחינת "התמכרות", אוסיף ואציין כי בית-משפט זה נדרש, זה לא מכבר, לשאלת תחולתו של סעיף 85 לחוק העונשין על סוגים נוספים של התמכרויות, ודחה מפורשות את הפרשנות המוצעת בידי באת-כוח המבקש, נוכח לשונו הברורה של החוק:

"... השאלה האם קיימת סמכות, מכוח סעיף 85 לחוק העונשין, להאריך תקופת מאסר על תנאי פעם שנייה לצורך גמילה מאלכוהול, ולא לשם גמילה מסמים אינה טעונה ליבון כיוון שלשון החוק בעניין זה ברורה וחד-משמעית. שיקול הדעת שניתן בסעיף 85 הנ"ל לבית המשפט שהרשיע אדם 'העובר טיפול למשתמשים בסמים, או שסיים טיפול כאמור', להשתמש בסמכותו להאריך מאסר על תנאי יותר מפעם אחת כדי לאפשר שיקומו הוגבל באופן ברור ומפורש לטיפול גמילה מסמים בלבד, וההסדר בעניין זה נקבע בהוראות הסעיף בפירוט. לא נותר בסוגיה זו מקום למחלוקת פרשנית (רע"פ 10122/03 ענאק נ' מדינת ישראל, לא פורסם). 

           מכאן המסקנה, כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית הראויה להידון בערעור שני, וככזו היא נדחית. נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

           ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשס"ו (29.12.2005).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: